לכבוד יום השואה הבינלאומי, המתקיים כמידי שנה ב27 בינואר, מכבי תנועה עולמית והמכביה מביאות בפניכם את סיפורם של ארבע ספוטראים.ות יהודים.ות – חלקם שרדו את השואה וחלקם לא, אבל המורשת שלהם נשארה איתנו עד היום.

היו עוד מאות ספורטאים וספורטאיות לצד קהילות מכבי שנכחדו בשואה. את כולם ואת כל ששת המיליונים אנו זוכרים עד היום.

 

אגנס קלטי – ניצולת שואה ואלופה אולימפית

"גדלתי לתוך ההתעמלות ותרבות הספורט - במידה מסוימת זה גם מה שהציל אותי, לא רק בזמן המלחמה. בזכות הספורט תמיד שמרתי על חדוות החיים",  כך מעידה על עצמה אגנס קלטי, מתעמלת הונגריה- יהודיה , אלופה אולימפית בעלת עשר מדליות, מהן חמש מדליות זהב ואלופת עולם. קלטי שחגגה 101 בינואר 2022, נולדה בבודפשט למשפחה יהודית מבוססת, היא החלה להתאמן בהתעמלות בגיל ארבע במועדון ספורט יהודי. בגיל 16 היתה לאלופת הונגריה.

בזמן הכיבוש הגרמני ב-1944 התחבאה באמצעות מסמכים מזויפים (בשם הבדוי "יוהאס פירושקה") כמשרתת בכפר ואחר כך כפועלת בבית חרושת לתחמושת. אביה, דודיה ומשפחותיהם נשלחו לאושוויץ ושם נספו. אמה ואחותה ניצלו הודות ל"דרכוני הגנה" שקיבלו מהנציגות השוודית עקב מאמציו של ראול ולנברג.

לאחר המלחמה חידשה קלטי את אימוניה ועלתה לישראל ב-1957 בעקבות השתתפותה בטקס פתיחת המכביה החמישית. בתום המכביה החליטה אגנס להישאר בארץ והפכה לאבן היסוד של ענף ההתעמלות - היא למעשה הקימה את הענף וחינכה דורות של מתעמלות בווינגייט וכן שימשה כמאמנת נבחרת המתעמלות של ישראל . 

חייה ניצלו פעם נוספת כשהייתה בין חברי המשלחת האולימפית במינכן 1972. למזלה, ברגעי הטבח שהתה במקום בנפרד מחברי המשלחת ובכך ניצלו חייה.

מבין כל התמעמלים.ות במשחקים האולימפיים, מדורגת קלטי במקום העשירי בכל הזמנים, לפי מספר מדליות הזהב שאותן צברה, ולכן נחשבת על ידי רבים כאחת הספורטאיות היהודיות הגדולות ואחת המתעמלות הגדולות בכל הזמנים. בגיל 96  הוכתרה אגנס קלטי לכלת פרס ישראל בתחום הספורט ותרבות הגוף ואודותיה נכתב: "אישה פורצת דרך, מנהיגה ודמות לחיקוי בעולם. קלטי עדיין נחשבת לאחת הגדולות בהיסטוריה"

סיפורה של אגנס קלטי יוצג במוזיאון הספורט היהודי לצד גביע אותנטי על שמה -  אותו תרמה למוזיאון.

 

יהודית דויטש- הספל – הספורטאית שאמרה לא להיטלר

יהודית דויטש-הספל, שחיינית אוסטרית-ישראלית, נולדה ב-18 באוגוסט 1918. היא נודעה בשל עמידתה על כבודה היהודי וסירובה לייצג את אוסטריה בזמן השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה.

כילדה יהודייה, לא הורשתה דויטש להצטרף למרבית מועדוני האתלטיקה באוסטריה, והיא הצטרפה למועדון האתלטיקה היהודי 'הכח וינה', שם זכתה בתארים רבים וקבעה שיאי אוסטריה חדשים בשחייה חופשית למרחקים בינוניים וארוכים. בשנת 1935 זכתה דויטש בפרס ספורטאית מצטיינת, שניתן על ידי רשות הספורט האוסטרית.

בשנת 1936 קיבלה דויטש את עיטור הכבוד האוסטרי כאחת משלוש האתלטיות הטובות ביותר במדינה ונבחרה לייצג את אוסטריה באולימפיאדת ברלין, אולם היא סירבה להשתתף באולימפיאדה, יחד עם השחייניות רות לגנר ולוסי גולדנר, במחאה על מדיניותו של אדולף היטלר, באומרה "אני מסרבת להתחרות על אדמה שמוציאה להורג בצורה מבישה את עמי". בעקבות כך נאסר עליה להתחרות במסגרות רשמיות.

בלית ברירה עלתה לארץ ישראל, שם זכתה באליפות ישראל בשחייה. לאחר עזיבתה את אוסטריה, שללו ממנה רשויות הספורט ואת תאריה ומחקו את שמה מספרי השיאים. בשנת 1995 התנצל הפרלמנט האוסטרי רשמית בפני דויטש, והחזיר את שיאיה לספרים. ההתנצלות התבצעה על אדמת ישראל, לבקשתה של דויטש.

דויטש סיפרה את סיפורה בסרט התיעודי "הכח לשחות", שיצא לאקרנים בשנת 2004. הסרט מספר את סיפורן של שחייניות 'הכח וינה'.

ב- 19 בנובמבר 2004, בגיל 86, נפטרה  יהודית דויטש בהרצליה, ישראל.

 סיפורה של יהודית דויטש-הספל יוצג במויזאון הספורט היהודי החדש בכפר המכביה.

ויקטור יונג פרץ – דוד מול גוליית

ויקטור פרץ נולד בשנת 1911 למשפחת סוחרים יהודיים קשיי יום מתוניס, כבר מגיל מגיל צעיר שאף להתקדם באיגרוף, והוסיף לשמו את הכינוי 'יאנג' (Young) כשם מקצועי.

למרות קומתו הנמוכה (156 ס"מ) התגלה פרץ כמתאגרף חזק ואמיץ וכבר בגיל 14 הצטרף למועדון הספורט היהודי "מכבי תוניס". בגיל 17 החליט למנף את הקריירה, כשהיגר לצרפת שם תחום האגרוף היה הרבה יותר מפותח. הוא עבד כמוכר נעליים לעת מצוא ואת שעות הפנאי המועטות שנותרו לו הקדיש לאימוני האגרוף. באחד מהאימונים הללו הוא התגלה על ידי המאמן לאון בלר, שהחתים אותו על חוזה מקצועני ראשון ולקח אותו תחת חסותו ותוך מספר שנים פרץ הגשים את חלומו והילד היהודי הצנום שגדל בשכונת עוני - הפך לאלוף צרפת במשקל זבוב.

בשנת 1941  עת רוחות רעות מנשבות באירופה, החלה רדיפת יהודים בברלין, שהגיעה והתפשטה עד לרחובות צרפת. בני משפחתו של פרץ קראו לו לחזור הביתה לתוניסיה, אך פרץ לא שעה לבקשותיהם ובחר להישאר בצרפת הכבושה, שברחובותיה התחוללה רדיפה המונית, מצוד כלפי יהודים ונישולם מרכושם בידי השלטונות הגרמנים והמשטרה המקומית. לרוע מזלו נעצר גם פרץ והועבר למחנה דראנסי שליד פריז.

באותה שנה, מי שהיה עד לא מזמן אלוף העולם הנוצץ הושפל פעם אחר פעם כשהועבר למספר מחנות עבודה בצרפת ובסופו של דבר הגיע אל מחנה אושוויץ, שם נשלח לעבודה בכפייה במפעל לייצור גומי. לאחר ניסיון בריחה שכשל, זיהה אחד הקצינים הגרמניים את הכוכב היהודי וכך אולץ פרץ להתחרות בקרבות אגרוף להנאת הגרמנים ונכפה עליו להתאגרף בקרבות ראווה להנאת שוביו הנאצים. נערכו לו כ-133 קרבות שבכולם ניצח.

באחד הקרבות אולץ פרץ שהיה מתאגרף במשקל זבוב להתאגרף מול קאפו גרמני, מתאגרף חובב, במשקל כבד. כנגד כל הסיכויים, ולתדהמת כולם, בשחזור של "דויד מול גוליית" - הצליח ויקטור למצוא כוחות על ולהביס את המתאגרף הגרמני, לעיניהם המשתאות של החיילים הנאצים

ב-1945 במהלך מצעד המוות בו השתתף, בו פונה המחנה, נערכה עצירה במחנה הלווין. פרץ שתמיד דאג לחבריו החליט להביא לחם לחבריו ונרצח בירייה על ידי אחד השומרים.

ויקטור פרץ לא נקבר לעולם, גופתו נותרה לקפוא אי שם בשולי הדרך המושלגת. מוות כה אכזרי למי שהיה אלוף העולם כבר בגיל 20. למרות סופו הטראגי, לעולם ועד נזכור אותו בתור, יאנג פרץ, הלוחם היהודי הדגול שהשפיל את הנאצים.

סיפורו יוצג במוזיאון הספורט היהודי החדש בכפר המכביה.

 

פרדי הירש – הספורטאי היהודי שהציל יהודים בשואה

למשפחת מכבי עשרות אלפי חברים שנפגעו בשואה. רבים מהם נלחמו במחתרת, אך רובם הפכו לאסירים בגטאות ובמחנות המוות. סיפור יוצא דופן אחד הוא סיפורו של מנהיג מכבי צעיר, איש חינוך שמסר את נפשו למען תלמידיו הצעירים, וליווה אותם ממש עד רגע מותם: אלפרד (פרדי) הירש, ז"ל.

עם הקמת גטו טרזינשטט בצ'כיה באוקטובר 1941 הקים פרדי את "ארגון הסיוע", שתפקידו היה לסייע למגורשים באריזת חפציהם. בהמשך, מונה למנהל מחלקת הבינוי של הגטו וניצל לטובה את כוחו ותפקידו לטובת שיפור תנאי החיים של הילדים בגטו.

פרדי האמין שגם בתנאים הכי קשים יש לשמור על צלם אנוש ועל כבודם של הילדים ומתוך כך פעל להצלתם ונתן להם תקווה וערכים באמצעות אימוני ספורט וחינוך גופני: הוא ארגן למאות ילדים פעילויות ספורט תחרותיות, משחקים ואימונים כאשר הוא מפיץ את ערכי הקהילתיות היהודית, האחריות ההדדית והבריאות הגופנית והנפשית בעיצומו של הרוע הגובר.

בקיץ 1943 הגיע למחנה טרזין משלוח של 1,200 ילדים מילדי גטו ביאליסטוק שהיו בדרכם לאושוויץ. הם שוכנו במחנה צריפים אשר הוקם מחוץ לטרזין, שם שהו בבידוד. ליהודי הגטו (ביניהם פרדי הירש) נאסרה הגישה אליהם. הירש דאג לשלומם ורצה ליצור קשר עם המחנכים של הקבוצה. הוא ניסה להיכנס אל מחנה הצריפים למרות האיסור. הוא נתפס על ידי החיילים הנאצים ונאסר לחודש והוחלט לגרשו לאושוויץ-בירקנאו עם עוד כ-5,000 יהודים בעיקר צ'כים (מתוכם, כ-300 ילדים מתחת לגיל 15).

כמו בגטו טרזין, גם באושוויץ הירש הקפיד על בריאות הגוף ועל ניקיון ואף הצליח לשכנע את ד"ר מנגלה לתת לו להקים "מעון יום" (בלוק הילדים מס' 31) בו חינך וטיפל ביותר - 600 תינוקות וילדים, והפך אותו למקלט חם עבורם ולמפלט משלטון הטרור של אנשי האס-אס. שם גם הצליח לבסס עבורם שגרת יום "נורמטיבית" בה שיחקו במשחקים, למדו ושרו שירים בצוותא, העלו הצגות ועסקו בפעילות ספורטיבית יומיומית לחיזוק הגוף.  

פרדי הירש ייזכר כאחד האנשים והמחנכים הגדולים של אותה תקופה וכדמות יהודית המייצגת מעשה גבורה, אומץ ומצוינות.

סיפורו יוצג במוזיאון הספורט היהודי החדש בכפר המכביה.

תמונות:

ארכיון מכבי תנועה עולמית

אגנס קלטי: באדיבות מכבי הונגריה

יונג פרץ: תמונה: מאת לא ידוע - http://cyberboxingzone.com/boxing/perez-v.htm, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=15283798

פרדי הירש: תמונה: מאת מקור, שימוש הוגן, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=1949704