כשאבי הופמן היתה בת 9 היא רצתה לשחק הוקי כמו כל הבנים, אך לא היתה קבוצת בנות בטורונטו מקום מגוריה. הופמן לא ויתרה, הסתפרה קצר ושכנעה את הוריה לרשום אותה לקבוצה כ'אב הופמן'. תחילה הכל הלך לפי התוכנית, הופמן השתלבה בקבוצה והפכה למגן מצטיין. אבל אז הקבוצה נרשמה לטורניר אזורי, שבמסגרתו כל שחקני הקבוצות נדרשו להציג תעודות זהות, וכך סודה הגדול נחשף, והיא סולקה בבושת פנים מהקבוצה. הופמן והוריה לא ויתרו ועתרו לבית המשפט העליון בקנדה, במשפט שזכה לסיקור תקשורתי רב.
הופמן ניצחה במשפט, ובית המשפט קבע שבכל מקום שיש קבוצות בנים יש לדאוג לקבוצות בנות או למצוא סידור אחר לנשים שרוצות להתאמן. פסיקה זו נחשבת לפורצת דרך, וכזו ששינתה את פני הספורט הקנדי.
אבל הופמן היתה ילדה שבסך הכל רצתה לשחק ספורט, ואחרי המשפט היא נרשמה לקבוצות אתלטיקה ושחייה, ולא עצרה לרגע. במהלך הקריירה הספורטיבית שלה הופמן זכתה לייצג את קנדה ב-4 משחקים אולימפיים, ואף השתתפה במכביה ב-1969, שם זכתה בכמה מדליות זהב.
כל חייה הופמן המשיכה לשבור שיאים ולהיות 'האישה הראשונה ש...'. ב-1976 במשחקים האולימפיים במונטריאול, היא היתה לראשונה שזכתה בכבוד לשאת את דגל קנדה בטקס הפתיחה, וב-1981 היא מונתה למנהלת רשות הספורט הקנדית - גם כאן, היתה כמובן לראשונה. -2003 מונתה למנכ"לית הסוכנות לבריאות נשים - מוסד חדש שהוקם על ידי משרד הבריאות הקנדי.
על כל הישגיה הונצחה הופמן ב-2004 להיכל התהילה של הספורט הקנדי, וב-2007 להיכל הספורט היהודי.
בתמונה: הופמן במכביה ב-1969